ד"ר גל פרנקל

חסימה בבלוטות הרוק

כ-1.2% מהאוכלוסייה סובלים מחסימה בבלוטות הרוק. בעיה זו פוגמת באיכות החיים ומובילה לקושי בבליעה, לקשיים בדיבור, לדלקות חניכיים חוזרות ואף לפגיעה בשינה. מה הגורמים לחסימה של בלוטות הרוק, איך מאבחנים ומטפלים? התשובות בפנים

בלוטות הרוק נועדו להגן על רקמות חלל הפה – הריריות והשיניים. נוזל הרוק המיוצר על ידן מאפשר את עיכול המזון ושמירה על לחות הפה.

בחלל הפה יש שלושה זוגות של בלוטות רוק גדולות: 

  • בלוטות הפארוטיד: בלוטות הרוק המרכזיות אשר מצויות מצדי האוזן – באזור הקדמי לאוזן ובזווית הלסת התחתונה. בלוטות הפארוטיד מתרוקנות אל תוך חלל הפה מצינור שנפתח באזור הלחיים.
  • בלוטות תת לסתיות – מצויות באזור הפנימי של הלסת התחתונה.
  • בלוטות תת לשוניות – מצויות מתחת ללשון.

בנוסף, קיימות עוד מאות בלוטות קטנות המפוזרות בחלל הפה, השפתיים, החך, הלחיים ורצפת פה.

פעולת בלוטות הרוק מחייבת זרימה תקינה של נוזל הרוק מהבלוטה החוצה. חסימה בבלוטות הרוק גורמת לירידה בנוזל הרוק המיוצר ולפגיעה משמעותית באיכות החיים. החסימה מתפתחת לרוב בבלוטות התת לסתיות והיא נוצרת כתוצאה מהצטברות של אבנים.

חוסר ברוק עלול לפגוע משמעותית באיכות החיים ולהוביל לסיבוכים שונים, כגון קושי בבליעה, התפתחות של מחלות חניכיים, נגעי עששת, קשיי שינה (עקב יובש בפה במהלך הלילה וצורך בשתייה) ואפילו קושי בדיבור רציף.

תמונה למאמר חסימה בבלוטות הרוק

מה גורם לחסימה בבלוטות הרוק?

כאמור, הסיבה השכיחה ביותר לחסימה של בלוטות הרוק היא הצטברות של אבנים. נוזל הרוק מלא בחלבונים ובמלחים בריכוז משתנה בהתאם לבלוטה שממנה הוא מופרש: בלוטות הפארוטיד יוצרות רוק מימי יותר ופחות מרוכז, בעוד שהבלוטות התת לסתיות יוצרות רוק מרוכז יותר. הגורם להיווצרות האבנים אינו ידוע, אולם ההשערות גורסות כי מדובר בבעיה בפינוי הנוזל מהבלוטה בשל מיקום הצינור המנקז את הבלוטות התת לסתיות, אשר מצוי אחורית. למעשה בשל מיקום בצינור נוצר קושי בזרימת הנוזל אל מחוץ לבלוטה וכתוצאה מכך נגרמת הצטברות של אבנים בה.

גורם נוסף לחסימה של בלוטות הרוק הוא היצרות הצינור אשר מנקז את בלוטות הרוק עקב שינויים אנטומים שהתפתחו במהלך החיים או בשל סיבות מולדות. ההיצרות מאטה את הזרימה של הרוק והמשקעים המצטברים הופכים בהדרגה לאבנים.

ישנם כמה מצבים מחלתיים העלולים לגרום לנפיחות ודלקות של בלוטות הרוק. אצל ילדים שכיחות דלקות חוזרות של בלוטות הפארוטיד (JRP (Juvenile Recurrent Parotitis. הן נפוצות לרוב בילדים בגילאי 3-16. מקור הנטייה לדלקות חוזרות הוא במצב אנטומי בעייתי. ברוב המקרים הטיפול יהיה באמצעות שטיפות אנדוסקופיות של הבלוטות. גם מחלות אוטואימוניות, שהמרכזית שבהן היא תסמונת סיגורן  (מחלה בעלת רקע ראומטי שבה נוגדנים פוגעים בבלוטות אנדוקריניות – הרוק והדמעות והורסים אותן) הגורמת לירידה בכמות ברוק המיוצר ולחסימת הבלוטות.

כיצד מתבטאת החסימה?

לרוב החסימה תתאפיין בכאב ואודם באזור הבלוטות; תחושת יובש בפה ובנפיחויות חוזרות סביב ארוחות – בדרך כלל יורגש גוש באזור הבלוטה; תחושה של טעם של רוק מלוח או בעל טעם חמוץ עד כדי תחושה של מוגלה. במקרים הקלים תהיה תחושה של גרד באזור הבלוטה, אולם אם קיימות אבנים גדולות תהיה תחושה של גוף זר שדוקר את הלשון (שיהיה מורגש במישוש). 

איך מאבחנים את הבעיה והמקור לה?

בשלב הראשון תתבצע בדיקה קלינית. במהלכה ימשש הרופא את האזור הנפוח וישלול בעיות זיהומיות דנטליות או עוריות. בנוסף תתבצע בדיקת הדמיה – צילום פנורמי, אולטרסאונד צווארי או בדיקת CT.

על פי ממצאי הבדיקה הראשונית ניתן יהיה להפנות להמשך בירור, באמצעות בדיקת CT ספציפית  – סיאלוגרפיה, או מיפוי בלוטות רוק ע"י החדרת צנתר לבלוטה ושטיפה עם חומר ניגוד וביצוע של בדיקת CT. במצבים אחרים בהם לא ברור אם קיימת אבן חוסמת, ייתכן ויהיה צורך בביצוע של MRI לשלילת נגעים בבלוטה.   

מהן דרכי הטיפול בבעיה?

טיפול אנדוסקופי –

זהו טיפול זעיר פולשני הכולל שימוש באנדוסקופ – מכשיר דק וצר בקוטר של 1 מ"מ דרכו ניתן להיכנס לצנרת הבלוטה, לשטוף את המשקעים. אם קיימות אבנים קטנות, בקוטר של 3-4 מ"מ, ניתן אף לחלץ את האבנים באמצעות האנדוסקופ, או כדי לבצע צנתור תוך שימוש בבלון כדי להרחיב את הצינור. בנוסף, האנדוסקופ משמש גם להחדרת טיפול מקומי בסטרואידים בדלקת שהתפתחה באזור הבלוטה.

הטיפול נעשה בהרדמה מקומית במצבים קלים, ובמקרים מורכבים הוא מתבצע בהרדמה מלאה. הוא מיועד למצבים בהם מצויות אבנים קטנות, או כטיפול משלים ושטיפה עמוקה לאחר הוצאת אבנים גדולות. בנוסף, הטיפול האנדוסקופי ייבחר במטופלים הסובלים מהתסמינים שתוארו ללא קיום של אבנים, ומטופלים עם תסמונת סיגורן, כדי להפחית את רמת הדלקת ולעודד פעילות תאית חיובית (צריך לחזור על הפעולה אחת לתקופה, תלוי במצב החולה).

הזרקת בוטוקס –

משמשת כדי לשתק את פעילות הבלוטה החולה. הטיפול בבוטוקס ייבחר בחולים מורכבים, למשל אלה הסובלים משיתוק מוחין או מטופלים מבוגרים שלא מעוניינים בניתוח;  במצבים בהם קיימת חסימה אך לא ניתן להוציא את האבנים; או לאחר הימשכות התסמינים למרות טיפול מוצלח, כאמצעי להימנעות מניתוח להוצאת הבלוטה.
במהלך הטיפול מוזרק בוטוקס לבלוטה תחת הכוונת אולטרסאונד אשר גורם לשיתוק שלה. הטיפול מחזיק 3-4 חודשים, שלאחריהם יש צורך בחזרה עליו.

ריסוק אבנים –

טיפול בגלי הלם הוא טיפול קצר עליו יש לחזור לפחות שלוש פעמים. הוא מסייע בהורדת נפיחויות בבלוטות חסומות או כאשר קיימות אבנים. כמו כן, טיפול בגלי הלם משמש גם לקידום של אבן למיקום נוח יותר בו ניתן יהיה להוציאה בקלות. לבסוף, טיפול בגלי הלם משמש גם כטיפול משלים לטיפול האנדוסקופי להוצאת המשקעים שנותרו.

במהלך הפעולה מוצמד מתמר לבלוטה הנגועה במשך מספר דקות . גלי ההלם הנפלטים מניידים את הנוזלים ברקמות וכך מובילים לשחרור האבן.

הסרה של בלוטות הרוק –

ניתוח להסרת בלוטות הרוק הוא החלופה האחרונה שתיבחר במקרים של גידולים, או במצבים בהם הבלוטה נהרסה ויש אבן גדולה,  וכאשר הבלוטה מלאה באבנים קטנות שלא ניתנות להוצאה באמצעות טיפול אחר. מדובר בניתוח המתבצע בהרדמה כללית בבית חולים בגישה פתוחה. במהלכו מוצאת הבלוטה לחלוטין. למרות שמדובר בהליך יעיל, בדומה לכל פעולה כירורגית הוא אינו חף מסיכונים, כמו פגיעה בעצב הפנים, דימום ועוד ולכן ייבחר כמוצא אחרון.